קבלת החלטות – איך עושים את זה?

לפני שנה וחצי קיבלתי החלטה שהייתי צריכה לקבל כמה שנים לפני – התחלתי את המסע שלי בעולם כמאמנת באופן רשמי.
היום אני מבינה שאני מאמנת באופיי, שכך אני מתנהלת בעולם שכך גידלתי ועדיין מגדלת את ילדיי- אי אפשר לקחת את זה ממני.
כמובן שכל בחירה מדויקת ומגיעה בזמן הנכון והמתאים עבורי.
מה שבטוח שבזכות הבחירה הספציפית הזו למדתי אימון אישי- קוגניטיבי במכללת יוזמות, אצל מלי אבן חן שהיא מאמנת ואשה השראה וגם זכיתי להיות חלק מקבוצה של נשים וגברים שנכנסו לחיי והעשירו אותם בגוונים חדשים.
את המסע שלי אני ממשיכה גם כמאמנת עסקית ומלווה לנשים ועצמאיות בכל שלבי התפתחות העסק שלהן עם יתרון משמעותי מעולם הכתיבה והשיווק.

כך גם הכרתי את אלעד מיכאלביץ’, דוקטורנט בפסיכולוגיה וחוקר קבלת החלטות שהגיע ללימודי האימון כדי להעשיר את ארגז הכלים שלו.
אני זוכרת איך בשיעורים הראשונים ההתנגדות של אלעד לכלים האימוניים היתה גדולה ואיך לאט לאט במהלך הדרך משהו בו התרכך וההבנה שאפשר להשפיע גם באמצעות כלים מעולם האימון הגיעה ומאז, ראיתי איך הוא מקבל עומק ומימד אחר.
אתן כבר יודעות שאני אוהבת לחבר עולמות. לקחת כלים מעולמות מקבילים ולחבר אותם אליי ואל העשיה שלי. דוגמה אחת פה ועוד אחת כאן.
וכשאלעד שאל איך נוכל לשתף פעולה והחלטנו שזה יהיה כתבה בבלוג ובמגזין החלטתי לחבר את נושא קבלת ההחלטות שאלעד חוקר ולהביא אותו למרחב שלנו – המרחב האישי- הנשי- העסקי ולהבין מה יכול לעזור לנו לקבל החלטות טובות יותר בחיים האישיים ובעסק שלנו?
אני מביאה את דבריו של אלעד כלשונם ומזמינה אתכן לצלול אליהם, להעמיק וגם לאמץ את פינת התכל’ס שלי מסוף הפוסט.

כשאנחנו מדברים על האופן שבו אנחנו מקבלים החלטות בחיים אנחנו למעשה מדברים גם על אושר.
כי בסוף, הבחירות שלנו בחיים מתקבלות במטרה לשרת אותנו, לקרב אותנו אל המטרות שהצבנו בחיים בין אם הן מתקבלות באופן מודע או לא.
כמו שידוע לכם, אנחנו מבצעים המון בחירות בחיי היום יום. אפשר להגיד במילים אחרות שאנחנו סוג של מכונה שהחיים מאלצים אותה לקבל המון החלטות. בין אם הן פשוטות או מורכבות.
מה שמשותף לכולן הוא שבשביל שהן יקרו, צריכים לקרות במקביל המון תהליכים, ברמה ההתנהגותית, הפיזיולוגית, הקוגניטיבית ועוד שמסתנכרנים לכך שנקבל החלטה. בין אם היא פשוטה כמו לבחור צבע חולצה ובן אם יותר מורכבת כמו הסבת מקצוע.
לפני שניכנס בכלל לאיך אנחנו מקבלים החלטות ואיך ניתן לשפר אותן, הדבר הראשון שעולם המחקר מראה לנו הוא שעצם הידיעה שאנחנו הולכים לבחור בעתיד, בלי קשר ל”מה אנחנו הולכים לבחור”, גורמת לרמות הדופמין שלנו במוח לעלות ואנחנו פשוט הופכות למאושרות יותר באותו הרגע.
זה מראה לנו את הכוח שיש לבחירה, ועד כמה היא נחשבת למשאב מהותי בחיים שלנו- כזאת שמסמלת את האוטונומיה שלנו בחיים.
אבל עם כל הכבוד לתהליכים ולמה שקורה “מאחורה”, מה שמעניין אותנו זה איך לקבל החלטות טוב יותר.
לא אוכל להתייחס כאן בהרחבה על תחום קבלת ההחלטות, בעיקר בגלל שיש בינינו הבדלים כל כך משמעותיים שגורמים לנו לקבל החלטות בצורה שונה. אז לפני שאכתוב בצורה גלובלית ככל שאוכל. אנצל את זה שיש בינינו הבדלים בין אישיים בשביל לנסות להרגיע אתכם קצת.
אנשים הרבה פעמים מקבלים החלטות על פי ההטיות שיש להם לגבי החיים. הם מושפעים מהסביבה בה הם גדלו, התרבות שלהם, מהמידה בה הם מאמינים בעצמם, באלוהים, מהגנטיקה ועוד. לכן, המחשבה שיש דבר כזה החלטה טובה או לא טובה, רציונלית או לא היא קצת מוטעית. מה שנכון לו לא נכון לה ולהיפך.

החלטה רציונאלית- יש דבר כזה?

כאנשים שחיים בחברה מודרנית, אנחנו נמצאים במרדף בלתי פוסק בין אם נרצה או לא אחרי ההחלטה הרציונלית, למרות שהיכולת שלנו לקבל החלטה רציונלית לא ממש קיימת בחיי היום יום.
תאוריות רציונליות יוצאות מנקודת הנחה שבעת קבלת ההחלטה הכל ידוע לנו, הסיכונים ההשלכות וכו’.
מנגד, תאוריות ה”לא רציונליות” מדברות על זה שאנחנו מקבלים החלטות בתנאי אי וודאות ולכן הן הרבה פעמים נתפסות כלא רציונליות, אבל אין באמת ברירה אחרת, ככה אנחנו מקבלים החלטות ביום יום. לכן עיסוק היתר שיש לחלקנו על איך לקבל החלטה רציונלית יכול להיפסק. זה מין מרוץ אחרי משהו שעולם המחקר אומר שברוב הפעמים, בייחוד בחיי היום יום, לא אפשרי. לכן אפשר להתחיל לדבר במונחים של יותר או פחות, החלטה “אופטימלית יותר” או “רציונלית פחות”.

מקסימייזר וסטיספייזר

כאנשי ונשות המערב, רובנו צריכים ואוהבים הרבה אפשרויות בחירה, אנחנו גם מן הסתם מחפשים לרוב למקסם אותם. בעולם קבלת ההחלטות יש שני דפוסי אנשים, מקסימייזר וסטיספייזר.
אנשים שמאופיינים כמקסימייזרים מחפשים איך למקסם את הבחירות שלהם, הם משקיעים בהן הרבה מאמץ, עושים סקרי שוק נרחבים ובוחנים את כל האלטרנטיבות בקפידה. הם בדרך כלל כן יקבלו את ההחלטה הטובה ביותר אובייקטיבית, אבל אחרי שהם מקבלים אותה הם יתעסקו המון בשאלה האם הם קיבלו את ההחלטה הנכונה. אותם אנשים חווים רמות חרדה וחרטה גבוהות יותר, הם פחות שקטים ושבעי רצון. דיי מדהים לא? שרק על פי האופן שבו אנחנו מקבלים החלטות אנחנו יכולים להיות יותר או פחות מאושרים.
הדפוס השני הוא סטיספייזר: מאפיין אנשים שנכנסים לסופר, מסתכלים על 2,3 סוגי שמפו ובוחרים אחד מהם מהר מאוד, בלי להתעסק האם זאת ההחלטה הכי טובה שיכלו לקבל. לאחר ההחלטה הם לא יחשבו עליה מה שיזכה אותם ביותר שקט נפשי. המחקרים מראים שאותם אנשים מאושרים יותר, וזה רק מסביר שהניסיון למקסם את ההחלטות שלנו לא תמיד משרת אותנו והרבה פעמים פוגע בנו.
חשוב לזכור שאנחנו על רצף, אנחנו יותר או פחות מקסימייזרים ושם המשחק פה הוא וויסות.
באופן אישי- אני מציע לא להתעכב על החלטות פשוטות של היום יום. אבל להתעמק במשמעותיות.

אז מה כן לעשות?

עד כאן הבנו מה לא לעשות: להפחית את המרדף אחרי החלטות רציונליות ולא לנסות תמיד למקסם את הבחירות שלנו.
מה כן לעשות?

1. נתחיל בלהגביר את המודעות לגבי זה שאנחנו הם אלה שבוחרים בחיי היום יום. גם אם מדובר בהחלטות פשוטות. עצם הגברת המודעות תוביל אותנו לתפיסה חיובית יותר של עצמנו. הרי לא תמיד אנחנו שבעי רצון ממה שאנחנו עושים, והחיים כמו החיים גורמים לנו לבצע מטלות, לעבוד באותו מקום עבודה וכו’, והדבר הזה לא תמיד בא לנו בטוב. אבל ברגע שאנחנו יודעים שזאת הבחירה שלנו בסוף, ויש באפשרותך לבחור משהו אחר (למרות שיש לו מחירים) נרגיש טוב יותר. הבלטת הבחירות שלך יכולה גם לגרום לך להתאהב יותר במציאות, ולהבין שהבחירה כרגע לא לרוץ אחרי החלומות היא ההחלטה הטובה ביותר. כי הם לא בורחים לשום מקום.
2. הדבר השני שיכול לקדם אותנו להחלטות אופטימליות יותר הוא לנסות לקבל אותן כאילו אתם מקבלים אותן “בדיעבד”. על ידי האני העתידי שלנו. למה? כשאנחנו מקבלים החלטות בזמן שאנחנו מצליחים להרחיק את עצמנו מהכאן ועכשיו ברמה המנטאלית, נשקיט רעשים קטנים ונצליח להיכנס למרחב נטול פחד עד כמה שאפשר. ככה אנחנו בעצם מכניסים את הדברים לפרופורציות גדולות יותר ולא נותנים הרבה משקל לקולות “קטנים”.
3. דבר נוסף נקרא “פרדוקס הבחירה המרובה”: למרות שנראה לנו שהרבה אפשרויות בחירה זה דבר חיובי, זה יכול לגרום למצב שלא נקבל החלטה. קחו את נטפליקס לדוגמה: יצא לכם לחפש סדרה ואחרי זמן מה לצאת בלי שמצאתם מה לראות? זה בגלל כמות האפשרויות. לכן אנחנו צריכים לדעת לסנן אלטרנטיבות מתוך הקיימות. זה יעשה לנו סדר בבחירה. כך לדוגמא, אם יש לך 7 אפשרויות, תדרג אותם, בחר את ה-3 הראשונות ומתוכן תקבל החלטה.
4. דבר נוסף הוא לצאת עם עצמך לדייט: עם משקה והמוזיקה שאת אוהבת, ולחשוב בצורה אותנטית מה את רוצה. לנסות להבין עד כמה את מושפעת מהסביבה. הרבה פעמים אנחנו מקבלות החלטות עם רעשי רקע, חושבים מה הסביבה תגיד. אבל מחקרים מראים שהאחר, הרבה פחות שם לב לשינויים שקורים לנו בחיים ממה שאנחנו חושבים. זה נכון ברמה החיצונית וגם הפנימית. לכן, אם נבין שלא מסתכלים עלינו בזכוכית מגדלת נוריד מאיתנו לחץ וחשיבת יתר על איך תופסים אותנו, דבר שבתורו יוביל אותנו לקבל החלטות יותר אותנטיות לעצמי שלנו.
   יש עוד המון כלים לקבל החלטות אופטימליות יותר, אבל הדבר הראשון שאנחנו מחוייבים לעשות כנראה, הוא לנסות להעריך קצת יותר את ההחלטות שלנו ולהשתחרר מהמרדף אחרי ההחלטה הכי טובה, ולזכור, יש הרבה מאוד טכניקות שבהן אפשר לקבל החלטות טובות.

תודה רבה אלעד, ועכשיו תכל’ס:

• אופן קבלת ההחלטות שלנו משפיע על האושר האישי שלנו.
• בחירה טובה או לא טובה- אין כזה דבר.
• קיימים 2 סוגי אנשים במה שקשור בקבלת החלטות: מקסימייזר וסטיספייזר.
• כדאי לך להפחית את המרדף אחרי החלטות רציונאליות.
• אין צורך לנסות תמיד למקסם את הבחירות שלנו.
• תזכרי: את בוחרת- את אחראית לבחירות שלך ואת יכולה ל שנות את הבחירה שלך.
• הבלטת הבחירות שלך יכולה לגרום לך להתאהב יותר במציאות שלך.
• קבלי את ההחלטות שלך כאילו ה”אני העתידי” שלך מקבל אותן. הפחד ישתחרר ויהיו סביבך פחות רעשי רקע.
• חשוב שתכירי את “פרדוקס הבחירה המרובה” – תפסת מרובה לא תפסת.
• צאי עם עצמך לדייט ותחשבי איך הסביבה ורעשי הרקע שלה השפיעו על הבחירות שלך.
• תפסיקי לרדוף אחרי ההחלטה הכי טובה ותעריכי את הבחירות שלך יותר.
תתחילי לעקוב אחרי אלעד, באינסטגרם, בפייסבוק ובאתר. יש כ”כ הרבה מה ללמוד ממנו.
עכשיו ספרי לי, מה את בוחרת לקחת מהכתבה הזאת?
אביבית.