כותבת ברינה: רֵאָיוֹן עם רינה וייסגלס הלקין

המרחב הוירטואלי מזמן לי הכרויות שככל הנראה לא היו מתממשות בחיים ה”רגילים”. בזכות המרחב הזה אני זוכה להכיר נשים מוכשרות, יצירתיות ומשפיעות.
אני זוכה גם להכיר קולגות ונהנית מאוד להרחיב את הידע שלי וגם להכיר סגנונות שונים של עשיה והתפתחות.
רינה וייסגלס הלקין הלוא היא “הכותבת ברינה” (תודו שזה גאוני!) עקבה אחרי ברשת, נרשמה לקבלת המגזין שלי והגיבה למיילים ששלחתי בחום ואותנטיות.
אני מודה, לא הכרתי אותה לפני ואני כל כך שמחה על האומץ והפתיחות שלה.
מפה לשם, קבענו פגישה שלא יצאה לפועל ואז עברנו לפגישה בזום.
זכיתי להכיר אשת מקצוע, נעימה, חמה ולבבית עם תחומי עניין דומים לשלי וחיוך רחב.
החלפנו חוויות על העולם המקצועי שלנו, טיפים, אנקדוטות ושיטות עבודה.
אני מאמינה שיש מספיק לכולם ומה ששלי יגיע אלי במילא לכן, אני חולקת באהבה מהידע שלי .
היה כיף לפגוש את רינה שנראה שמאמינה כמוני בשפע של ידע וטוב.
אז הזמנתי אותה להתראיין לבלוג, כדי שגם אתן תכירו, אז קבלו אותה :

רינה וייסגלס הלקין בעלת המותג כותבת ברינה
ילדה שהמילים תמיד היו לה לשופר.
כיום, נשואה +3+ 2 כלבים, ילדה בת 50, קופירייטרית, עיתונאית, ושותפה כותבת לעסקים

מי את רינה? מה הסיפור שלך?

היי נעים מאד, אני רינה, רינה וייסגלס הלקין, בעלת המותג “כותבת ברינה”.
אני הופכת “שותפה כותבת” עבור בעלות ובעלי עסק עצמאים, כותבת עבורם ובשמם את כל התוכן שהם זקוקים לו – פוסטים, אתרים, מאמרים, דפי נחיתה, שמות ועוד ועוד.
מעבר לכך, אני מרצה על כתיבה, מלמדת כתיבה וחיה ונושמת מילים טובות.

אז מה הסיפור שלי שאלת?
סיפור של ילדה ביישנית, קצת שמנמנה (רינה מרגרינה) שפחות הרגישה בנח לומר את אשר על ליבה, אבל מהר מאד גילתה שהמילים שם עבורה.
הכתיבה הציתה לי את הדמיון, היצירתיות, אני ממש נגנית מצלולי מילים.
שזה אגב הדבר החוש המוזיקלי היחיד שלי.
אני מאותם אנשים שהכתובת בנוגע ל “מה רינה תעשה שתהיה גדולה” נכתבה בגיל ההתבגרות ולא נמחקה.
זה היה שקוף וגם אני הייתי קצת שקופה, עד שעליתי על ערוץ היצירתיות שלי.

מילה אחת שמגדירה אותך הכי טוב

וואוו איתגרת. כולם היו מילותיי
אבל כיוון שביקשת, אני אבחר ברינה – השם הגשים את עצמו.
אני רואה בשמחה, הומור, חיוך, צחוק וכיוצא באלו את התבלינים של החיים.
באנו להנות. וכשאני מצליחה להעלות חיוך דרך המילה הכתובה, אז בכלל יש זיקוקים בלב.

מה את חושבת שלא יודעים עליך? (ולא אכפת לך שנדע)

האמת שאני ספר פתוח, ליתר דיוק בלוג פתוח, כל יום שישי עולה בעמוד שלי סיפור מהחיים האישיים שלי, שיתופי, מצחיק או מרגש.
אבל לא יודעים עלי שאני סוג של נס מהלך.
בגיל 19 רכבתי לראשונה על סוס ערבי שהעיף אותי קיבינמט (ורכבתי ללא קסדה)
עד היום לא ברור איך לא שברתי את המפרקת ועד היום לא עליתי על הסוס בכל מובן המילה.

מה גילית על עצמך בתקופה האחרונה?

תקופת הקורונה פינתה עבורי זמן להכניס רוחניות לחיי ומאז אני לא מפסיקה לגמוע את כל מה שקשור להכרות עם עצמי ברזולוציות הכי עמוקות שיש.
אני לומדת ימימה למעלה משנה, הולכת למטפלות הוליסטיות, קוראת ספרים, פותחת קלפים ומאזינה לפודקאסטים פותחי תודעה.
גיליתי המון דברים על עצמי, שכנראה תמיד ידעתי שהם שם, אבל הם קיבלו שם.

על מה את חולמת?

אני חולמת להוציא את הבלוג, אסופת הפוסטים שלי בשם “פוסט לשישי” לספר.
ספר שכיף לתת לכל מי שרוצים לגרום לו לחייך.
אני נמצאת הרבה מאחורי הקלעים של הכתיבה, וטוב לי שם, אבל אני חולמת גם על OUTING
לפתוח ערוץ יוטיוב, להעביר יותר הרצאות פרונטליות, יותר נוכחות גם שם.
בכל דמיון מודרך אני גם רואה לנגד עיני משרד משלי, מוקף ירוק ובוגנוויליה.

מה מעניק לך השראה?

שנים כתבתי במגזין “להיות הורים” ואיך בעלי אמר? “את מתפרנסת מהצרות עם הילדים”.
הילדים שלי הם תמיד השראה, המשפטים שלהם, ההתנהלות שלהם, האותנטיות הזו מעוררת.
יום ללא פעילות גופנית הוא יום מבוזבז מבחינתי, הפעילות המדיטיטבית של הליכה או דיווש מזרימים רעיונות.
משפטים חכמים, פודקאסטים, הרצאות טד, בדרך כלל גם פותחים אצלי משהו.

כתיבה, שיווק ומה שביניהם- איך הגעת לעולם הזה?

מאז שאני מכירה אותי נמשכתי לתחום, קוראת ספרים וחיה על פי הספר.
הכי צפוי ומתבקש.
למדתי תקשורת, למדתי קופירייטינג, עבדתי 8 שנים במשרדי פרסום, ו12 שנה כתבתי במגזינים של מעריב במקביל.
לפני עשור יצאתי לעצמאות מלאה ומאז אני שופר מילולי עבור עסקים רבים וטובים.
החוזקה שלי שהיא שאני מביאה רעיונאות וקריאטיב (בכל זאת פרסום) לצד סטוריטלינג וכתיבת צבע (בכל זאת עיתונאות)
מניפת השירותים שלי רחבה וגמישה.
העולם הזה הגיע אלי, או במילים אחרות, מאז ומתמיד זה היה כל עולמי.

טיפ למי שמתחילה לכתוב

קודם כל תאמיני ביכולות שלך.
מחשבה בוראת מציאות, פלסבו, איך שלא נאמר את זה – חייבים לגשת לכתיבה בשמחה ולא בתחושה של “בחיים אני לא אצליח” כי אז כנראה את צודקת וחבל.
יש המון טיפים אבל אם לבחור, חשוב לכתוב כל פעם על נושא אחד בלבד על מנת לייצר בהירות (לא ליפול לתפסת מרובה) ולתת תשומת לב גם לנראות.
טקסט גושני עמוס, לא מזמין לקריאה, גם אם הוא כתוב מחונן.
אנחנו אוכלים עם העיניים.
באופן אישי אני “קמצנית” בסימני קריאה, אין לדעת כיצד הקורא מקבל אותם, כצעקה או התלהבות.

סיפור טוב- איך עושים את זה?

הופכים אותו לסרט. מתארים אותו כך שהקורא יכול לדמיין את הסיטואציה ולא פחות חשוב למצוא את עצמו בתוכה, את נקודות החיבור אליו.
אם אני כותבת “הוא בגד בי” זה חד מימדי.
אם אני כותבת “הוא תקע לי סכין בגב” הקורא יכול לדמיין את הסכין ננעצת.
כשאני כותבת בכנות, בשיתוף, ומוודא שיש ערך שהקורא יכול לקבל מהסיפור שלי, הוא הופך גם לסיפור שלו ונוצר ענין.
המילה סיפור פרושה “אתגר\משבר” לכן אנחנו נוהגים לומר “למה את עושה מזה סיפור?”
גם המרכיב הזה חייב להיות בכל סיפור טוב.

מילה לסיום

יש לי קעקוע על הזרוע, משפט של הסופר אוסקר ווילד “תהיה עצמך כל שאר האנשים כבר תפוסים”
מבחינתי כולם קולגות שלי, ומגדלור הזה מכניס הרבה שפע, סקרנות וענין לחיי.

תודי שהיא אשה – ילדה מרתקת.
מזמינה אותך לעקוב אחרי רינה בפייסבוק ובאינסטגרם וגם להמשיך לעקוב כאן – כי להכרות ביננו יהיה המשך. חד משמעית.

מההכרות עם רינה אני לוקחת שפע, מילים יפות וסיפורים מרתקים מה את לוקחת? ספרי לי.

אביבית.

בואי לקרוא ראיונות קודמים:
על ויז’ואל ומילים: ראיון עם הילה לוקסמבורג קופר
שיווק פשוט: ראיון עם רוחמה סלע
להיות גם וגם: ראיון עם שירה קינן
שיווק עם תלתלים: רֵאָיוֹן עם הילה לוי
רוקדת את הסושיאל: רֵאָיוֹן עם תמר מור