הילה ואני הכרנו ברשת לפני כשלוש שנים ומאז אנחנו בקשר של פרגון, עיניים טובות, התייעצות, הפריה הדדית ואהבה פשוטה.
אני מאוד מתחברת לעולם של הילה, לעולם הערכים שלה, לדרך שבה היא מתנהלת בעולם, לטוב שהיא מפיצה והדרך שהיא משפיעה.
אז עצרנו לרגע ודיברנו על ויז’ואל ותוכן, על נראות והשפעה, קצת חפרנו על רוחניות (כהרגלנו) וחיבור לעשיה שלנו ולעסקים.

מתחילות מכאן:

מי את הילה? מה הסיפור שלך?

היי! אני הילה לוקסנבורג קופר
והסיפור שלי הוא סיפור של גם וגם,
אני אשה של מכלול,
אני גם מאמנת ומטפלת בהכשרתי ואני גם מכורה לעולם ההתפתחות האישית והוא חלק בלתי נפרד ממני.
אני לא מעצבת אבל יש לי משיכה גדולה מאוד לעולם העיצוב.
אני חושבת שהסיפור שלי הוא סיפור שמחבר בין פנים וחוץ, בין עולמות של רוח וחומר.

אני פריקית גדולה של אסתטיקה
ומהיום הראשון היה לי חשוב שהעסק שלי ייראה כמו שצריך ולא הייתי מוכנה להתפשר על זה,
מה שהוליד את הניצנים של כל מה קורה היום בעסק שלי.
אני גם פריקית של חופש ואוטודידקטיות ואני מאוד קנאית לעצמאות שלי.

כשיש לי רעיון ואני רוצה לייצר תוכן ואין לי איך לעשות את זה בעצמי, זה מטריף לי את השכל.
אני קנאית לחופש ולעצמאות שלי ולכן אני אוספת המון כלים שיאפשרו לי לעשות דברים בעצמי
ואלה, בעצם, גם הדברים שאני מעבירה הלאה.

מילה אחת שמגדירה אותך הכי טוב

וואו.
אני חושבת שבבושקה. יש בה משהו שמאוד מסמל אותי.
גם בעיני עצמי.
אני כל הזמן מגלה עוד ועוד חלקים בעצמי, בפנים.
אני כל הזמן חוקרת איך להביא עוד חלקים לידי ביטוי ולחבר אותם אל העשייה שלי ואל מי שאני.
מצב שלא נגמר, מצב אינסופי של עוד ועוד גילויים מסעירים ומרגשים.

מה את חושבת שלא יודעים עליך? (ולא אכפת לך שידעו)

החולשה שלי הוא סיר פתיתים . תני לי סיר פתיתים וכף ויש סיכוי שלא יישאר שם כלום.
ככה, פשוט .

כן, זאת הילה.

מה גילית על עצמך בתקופה האחרונה?

שאני אמיצה.
זו מילה ששמעתי הרבה לאורך החיים אבל אף פעם לא הבנתי למה או ייחסתי לה חשיבות.
כל דבר שאמרו לי עליו שאני אמיצה, מאוד ביטלתי ולא ראיתי בזה שום אומץ.
אמרו לי כשאני אמיצה כשיצאתי מהדת, אמרו לי שאני אמיצה כשהתגרשתי.
זה היה לי טבעי ולא חשבתי שאני אמיצה בגלל זה.
השנה למדתי לא לקחת כמובן מאליו דברים שאני עושה ומהלכים שאני מקדמת,
בידיעה מוחלטת שאולי הם יתבטלו, בידיעה שיהיו השלכות לפעולות שלי.
אני מאוד משתדלת להיות נאמנה לעצמי ואני מאוד נחושה בדרך למטרה שלי וזה דורש הרבה אומץ
ואני חושבת שרק בשנה האחרונה הבנתי את זה.

הדבר הכי טרי שלמדתי על עצמי בשנה האחרונה הוא שאני לא צריכה לצאת הרבה מהבית.
בשנה הזו החלטתי לנתב את האנרגיה שלי לבית שלי.
זה המקום שאני הכי נהנית להיות בו.
הסגר לא משפיע עליי, תנו לי להיות בבית עם אנשים שאני אוהבת ועם סביבה שאני אוהבת
אני לא צריכה שומדבר מעבר.
אני לא מאלה שהתגעגעו לחברה ולחיבוקים.
היה לי אחלה.

על מה את חולמת?

אני גם שואלת את עצמי השאלה הזו לאחרונה.
אחרי שהוצאתי את מאסטר דיזיין- שהיה קורס החלומות שלי, שאלתי את עצמי מה הדבר הבא.
מאסטר דיזיין הוא קורס שחלמתי שמישהו ייתן לי והגשתי את החלום הזה לעצמי וגם לכן.
וכשסיימתי אותו שאלתי את עצמי מה הדבר הבא. אני שואלת כל הזמן ואני חושבת שיש לי כמה חלומות בנקודה הזאת:
חלום אחד שאני חולמת כבר כמה שנים וחייב להתגשם מתישהו הוא
ליין של מוצרי נייר לבעלות עסקים
אני רוצה לתת לקהל שלי את האפשרות, המרחב וההשראה ליצירה שלהם.
אני רוצה שיהיו שם מילים מדויקות, את השפה שלי והמון השראה ומוטיבציה לכל מי שתשתמש בהם.

בא לי גם ליצור מפגש של יומיים במקום מלא בהשראה עם קבוצה של נשים והרבה הפתעות
שיגרמו לכל מי שתיקח בזה חלק לצאת במוטיבציה ותחושת בהירות.

מה מעניק לך השראה?

הרבה דברים נותנים לי השראה:
אני מאוד אוהבת ללמוד דברים חדשים וכמעט תמיד אני מוצאת את עצמי בתוך מה שאני קוראת או לומדת.
הטבע נותן לי המון השראה, היקום הוא המעצב הטוב בעולם ברמה מאוד עמוקה.
כל חוקי העיצוב נגזרים מהטבע וזה מבחינתי אלוהים.
אני יכולה להסתכל על עלה ולבכות מהטקסטורות שלו.
הטבע הוא מורה, מורה דרך שמחזיר אותי ל center שלי.

אני מאוד אוהבת השראות ויזואליות- עמודים שאני עוקבת אחריהם באינסטגרם, פינטרסט, מגזינים מעוצבים עם תוכן טוב גורמים לי לעוף.
באמת שכל דבר נותן לי השראה.
#השראהנמצאתבכלמקום ומכל מקום אני לוקחת משהו.

ויז’ואל, שיווק ומה שביניהם- איך הגעת לעולם הזה?

אני חושבת שזה היה מאוד טבעי.
מאז ומתמיד הייתי מאוד ויזואלית.
יש לי התנגדות למילה שיווק אבל אני חושבת שזו תמיד הייתה הדרך שלי “לשווק” את עצמי.
הייתי ילדה ונערה מאוד אילמת, לא דיברתי הרבה לא דיברתי כמעט בכלל,
אפשר לומר שכל הזכרונות שלי אילמים כי לא ידעתי לדבר הרבה ולתקשר.
אבל תמיד ידעתי להתלבש. שזה היה הרבה מעבר ל”לדעת” להתלבש.
הרגשתי שזו הדרך שלי להביא את עצמי לידי ביטוי כי לא ידעתי דרכים אחרות,
וזו הייתה הדרך הכי טבעית שלא דרשה ממני ליצור אינטראקציות חברתיות שהיו לי מאוד קשות.
זה היה במובן מאוד עמוק כלי לביטוי עצמי ואני מניחה שזה שיווק בסופו של דבר, גם אם מעולם לא קראתי לזה ככה.
החיבור מאוד טבעי.
אני רואה הרבה עומק בויז’ואל
כמו שאנחנו מביאות את עצמינו לידי ביטוי באמצעות תוכן אנחנו מביאות את עצמינו לידי ביטוי באמצעות ויזו’אל.
אני חושבת שויז’ואל יכול לספר חלקים מהסיפור בצורה שלפעמים טקסט לא יכול,
בצורה מהירה יותר, בצורה שיוצרת חיבור ונוגעת באנשים בעולם החדש.
וכאשר הויז’ואל יוצר חיבור לתוכן עצמו זה שילוב מנצח.

אני זוכרת שלמדתי בביה”ס בשיעור תנ”ך את הפרקים שמתארים לפרטי פרטים את אופן הבניה והעיצוב של בית המקדש.
אני זוכרת שכשלמדתי את זה זה היה נראה לי נורא מוזר.
שלושה פרקים שלמים שמפרטים את עיצוב בית המקדש. באיזה גודל, באיזה זהב, מה הזוויות ועוד
בית האלוהים מתעסק בפיזיות? בחומר?
ובסוף, זה כל העניין.
זה כלי.
זה ביטוי פיזי.
אנחנו נשמה בעולם פיזי, הוא מאוד משמעותי ומאוד לא רדוד.
אנחנו רגילים לחשוב שזה רדוד. הקנקן מאוד חשוב- ויש בו הרבה עומק.

בנקודה הזו השיחה שלנו התרחבה והתחלנו לדבר על:
“שלשה מרחיבין דעתו של אדם: דירה נאה ואשה נאה וכלים נאים..”
אני שיתפתי בסוג של התקוממות שהיתה בי לפני כמה שנים לאמירה הזו והיום אני מבינה
שברגע ששלושת הדברים האלה מעידים בעצם על מקום של שלווה וסוג של שלמות.
כי ברגע שהפיזי “נאה”, יש לך כלי ויכולת לקבל כלים רוחניים.
האחד לא יכול להתקיים בלי השני.
זה רוחני וזה גם החיבור בין עולם המילים לעולם הויז’ואל.
הם משלימים אחד את השני בצורה רוחני, אינסופית וקדושה ממש.

ויז’ואל טוב מחבר אותנו.
כל העולם מושתת על הרמוניה ואסתטיקה.
לכולנו יש מנגנון במוח שברגע שהוא רואה משהו חסר הרמוניה מבחינה ויזואלית, הוא יוצר אצלינו חשדנות באופן טבעי ולא מודע.
זה משהו שממש טבוע בנו. הכל מבוסס על הרמוניה בטבע שמאפשר זרימה
זה מעבר לאיך הקהל תופס את הנראות שלנו.

כשאנחנו מסתכלות על היצירה העסקית שלנו- האם אנחנו באמת רואות אותה כמו שראוי שנראה אותה?
האם אנחנו רואות את עצמינו כמו שראוי שנראה את עצמינו
ויז’ואל הוא לא משהו שרק Nice to have.
הוא צורך, הוא דרך, הוא חלק מהכל.

טיפ לבעלת עסק מתחילה

שתשכח מזה שהיא מתחילה.
זה מקור להרבה מאוד חוסר ביטחון ותקיעות בעסק.
כי “אין לי עדיין ניסיון”
“אין לי המון לקוחות ומה אני אספר”
“יש עוד מיליון כמוני”
וכל השדים עולים במקום הזה של ההתחלה.
אני חושבת שבסופו של דבר, זה בעיקר State of mind
אם את מתנהגת כאילו יש לך קהל של מיליונים ככה יתייחסו אליך.
תסתכלי על עצמך כמותג מהיום הראשון,
תתנהגי ככה, תדברי ככה, תתקשרי ככה ותתלבשי ככה וככה גם הקהל יתפוס אותך.
זה מתחיל שם.

בשלבי ההקמה של עסק יש מחשבה כזו שכדאי לנסות לחסוך- להוציא כמה שפחות כסף,
אני חושבת שכבר בתחילת הדרך חשוב להבין שכדי לגדול צריך להשקיע.
ואם הייתי משקיעה בתחילת העסק שלי זה היה חוסך לי הרבה בדרך.
אני החלטתי לאחרונה שאין שלב שלא אהיה מלווה עסקית כי אני מבינה שהדבר הזה הוא מקפצה חשובה עבורי וזה בעיני הדבר הכי נכון לעשות.

יצירת תוכן שמשפיע על אנשים- איך עושים את זה?

אחד הדברים שהתחדדו לי לאחרונה זו ההבנה שהשפעה היא פחות מה שאנחנו מלמדות ויותר איך שאנחנו מלמדות את זה.
היכולת של האנשים לקבל מאיתנו השראה היא לא רק בקשר לתוכן שלימדנו או לכלי שהעברנו,
זה כל “המסביב” ומה שאנחנו מביאות מעצמינו.
אני מקבלת המון תגובות מאנשים שקבלו ממני השראה או למדו ממני רק מדרך ההתנהלות שלי,
זה מדהים בעיני וגם מיוחד.
כי אנחנו נותנות השראה לא רק בתוכן שאנחנו מעבירות אלא באופן שאנחנו חיות, שאנחנו חושבות, בעצם היותנו האדם שאנחנו.
יש שם ניואנסים שאנחנו לא מזהות אבל נוגעות במי שרואה אותנו.
וככל שאנחנו מבינות מי אנחנו ומה יש לנו לתת וככל שאנחנו גם לא מפחדות פשוט להיות עצמינו ולהגיש את זה אותנטי.
יש מישהו בצד השני שזה נוגע בו וזה יותר חזק מכל כלי שאני אנסה ללמד אלמד.

מילה (או תמונה) לסיום

פשוט.
זו מילה שאני הולכת איתה הרבה לאחרונה ואני בוחרת להביא אותה גם למרחב הזה.
יש משהו כ”כ נכון בפשטות שאני שואפת להגיע כמה שיותר למקום הזה
כי כשזה פשוט אנחנו בעשייה מבורכת ולא מאומצת
כשזה פשוט, זה פשוט. בחיוך גדול.

אני מניחה שבשלב הזה גם את כבר מבינה מה סוד הקסם של הילה.
למה אני מתחברת אליה ואיך העולמות שלנו נושקים ומתחברים אחד לשני.
אני מרגישה שאני בשליחות,
והתפקיד שלי הוא להעניק לנשים ובעלות עסקים דרך וכלים להביא את עצמן לידי ביטוי
בכתיבה שלהן, בשיווק שלהן, בעשיה שלהן ובמי שהן.
והויז’ואל הוא חלק משלים שהופך את התוכן ליותר ממושלם.

אני מזמינה אותך לעקוב אחרי הילה וההשראה שהיא מפזרת בעולם
בחשבון האינסטגרם היפה שלה, להירשם למייל השבועי המשובח שלה
ולהנות מהעשיה שלה, לפחות כמוני.

מקווה שנהנית מהראיון הזה וקיבלת ממנו משהו,
ספרי לי מה את לוקחת? מה את מרגישה?
מה עוד מעניין אותך?

מחכה לשמוע את מה שיש לך לומר,
אביבית.

הפוסט על ויז’ואל ומלים: רֵאָיוֹן עם הילה לוקסנבורג – קופר הופיע לראשונה ב-אביבית ירקוני כהן נוגעת במילים.

כשהייתי בכתה ג’ המורה שלומית ביקשה שכל אחד יכתוב קטע קצר על עצמו
יכתוב על בריסטול ויקשט כדי שנוכל להכיר אחד את השני טוב יותר.
אז כתבתי עליי, על מה שאני אוהבת לעשות ועל כמה שאני אוהבת את מי שאני.
השם שלי באותיות דפוס ומתחת הטקסט בכתב יד הכי יפה וחגיגי שיצא לי
קישטתי בצבעי פסטל והוספתי הדבקה אומנותית של חידודי צבע שריגשו אותי.

אני זוכרת שהמורה הגיעה לדף שלי,
היא קראה, חייכה, הרימה אליי את העיניים,
הראתה את מה שהכנתי לכל הילדים בכיתה
ואמרה שזה כתוב כ”כ יפה ומרגש, שרואים שהתכוונתי לכל מילה
שאני מיוחדת והחידודים המודבקים יפים ממש.

שלושים וקצת שנים אחר כך

אני אמא לארבעה ילדים קטנים,
¾ משרה בהייטק. חיים רגועים בסה”כ
בום
כרמית, אחותי הצעירה, נפטרה באופן די פתאומי.
הייתי “בשליטה”, הכל בסדר, הכל בסדר.
נפער בתוכי חלל גדול שלא הצלחתי למלא.
חיפשתי מפלט מהמחשבות והעצב הגדול.

בעלי, הרוח במפרשים שלי, בחוכמתו הרבה
הציע לי להתחיל לכתוב בלוג.
“תבני, תעצבי, תכתבי. תתחילי.. מה יכול להיות?”
אז התחלתי.
בניתי את הבלוג בגרסה הראשונה שלו, עיצבתי וכתבתי.
בלוג אמהות, השראה ויצירה. קראתי לו “הכל טוב”.
“הכל טוב”: מנטרה שעזרה לי להרים את הראש ולהתקדם.
נהניתי כ”כ מהכתיבה והעשיה,
הכרתי נשים מופלאות ועולם שלם, חדש וקסום.
הבאתי את עצמי אליו והוא הביא אליי קהילה גדולה של נשים.

רגע, בואי נעשה את זה מסודר

גדלתי בתל אביב,
בית חם, זוג הורים, אח ושתי אחיות, זכרונות ילדות טובים מאוד.
משפחה גדולה “שבט ירקוני”, הרבה ביחד, הרבה ביטחון.
בתיכון הכרתי את מי שהפך לבעלי,
הדבר הכי טוב שיכולתי לבקש בחיים האלה.
שרות לאומי בתחום החינוך המיוחד,
לימודי אומנות ועיצוב גרפי
עבודה סטודנטיאלית בחברת סטארט אפ ששינתה את חיי.
אמונה בדרך, ערכים וחזון
והופ, אני בת 23 ומנהלת צוות.
בועת ההייטק גדלה ואני צומחת בתוכה.
חתונה,
תואר בניהול ותקשורת, שבסוף לא סיימתי.
ילדים.
ואני צומחת ביחד עם המשפחה שלי.
בגיל 32 כבר ניהלתי חברה סטארט אפ אחרת.
ילדה שלישית,
ואני חוזרת אל הקן שלי,
מקדישה את עצמי לאימהות- תפקיד חיי.
ממשיכה לעבוד בווליום נמוך יותר.

//

ואז טלטלה בחיים, והבלוג.
קהילת נשים מפרגנת שעוקבת אחריי, מגיבה לעשיה שלי ורוצה עוד ועוד ממני.
הכל טוב, כבר אמרתי?!

התחברתי לעולם הכתיבה, הבנתי שאני עושה את זה טוב.
שאני נהנית,
לברוא עולמות ממילים,
לחבר אל הרגש, לגעת ולגרום לאנשים לחשוב על מה שאני כותבת ולהניע אותם לעשיה.

הזדמנות אחת משמעותית ששינתה לי את הדרך

שיחת טלפון מאשה סופר יצירתית שעקבה אחרי, קראה אותי (בכל כך הרבה מובנים)
והציעה שאכתוב בשבילה.
אני?!
התחלנו לעבוד ביחד, כתבתי בשבילה, כתבתי אותה.
הקסם קרה.
הנראות והנוכחות שלה ברשת השתפרה והתוצאות לא איחרו להגיע.
(היום היא עפה לגמרי בעצמה ונעזרת בי מידי פעם. מבחינתי זה אושר גדול)

//

מאז כל כך הרבה השתנה
נפגשתי וליוויתי עשרות נשים לכתוב את עצמן בעצמן, ליצור תוכן שיווקי ואישי
ולבסס את העסק שלהן באמצעות תוכן.
עם כמעט כולן נוצר חיבור חזק ומשמעותי ומכאן נולד השם נוֹגַעַת בַּמִּלִּים

בפגישת האימון השניה שלי עם שירה קינן היא אמרה לי “את לא רק מלמדת אותן לכתוב – את מאמנת אותן – לכי ללמוד אימון”
אז הלכתי ללמוד כדי להוסיף לארגז הכלים שלי גם כלים אימוניים.
למדתי כמעט שנתיים אימון אישי (קואוצ’ינג) ב”יוזמות” בתהליך הכשרה והסמכה.
הוספתי התמחות באימון עסקי
ומאז אני מאמנת ומלווה נשים ועצמאיות למצוא את הדרך והקול שלהן בעולם.
להבין מי הן, מה החוזקות שלהן ואיך הן יכולות להשפיע בעולם וגם לבסס עסק מצליח,
לשווק אותו בהנאה והנעה ולהיות הגרסה הכי טובה של עצמן.

אז נעים מאוד! אני אביבית, אני מאמנת אישית ועסקי ונוֹגַעַת בַּמִּלִּים
משתדלת להקיף את עצמי באנשים ודברים שעושים לי טוב ויפה,
מודה על מה שיש וגם על מה שאין ועוד יהיה,
מתאמנת כל הזמן על עין טובה ועושה הכל כדי להנות מהדרך.

אם קראת אותי עד כאן, תשאירי איזה אות.
זה תמיד משמח אותי

הפוסט נעים מאוד! או: מה הסיפור שלי? הופיע לראשונה ב-אביבית ירקוני כהן נוגעת במילים.