כשהייתי בכתה ג’ המורה שלומית ביקשה שכל אחד יכתוב קטע קצר על עצמו
יכתוב על בריסטול ויקשט כדי שנוכל להכיר אחד את השני טוב יותר.
אז כתבתי עליי, על מה שאני אוהבת לעשות ועל כמה שאני אוהבת את מי שאני.
השם שלי באותיות דפוס ומתחת הטקסט בכתב יד הכי יפה וחגיגי שיצא לי
קישטתי בצבעי פסטל והוספתי הדבקה אומנותית של חידודי צבע שריגשו אותי.
אני זוכרת שהמורה הגיעה לדף שלי,
היא קראה, חייכה, הרימה אליי את העיניים,
הראתה את מה שהכנתי לכל הילדים בכיתה
ואמרה שזה כתוב כ”כ יפה ומרגש, שרואים שהתכוונתי לכל מילה
שאני מיוחדת והחידודים המודבקים יפים ממש.
שלושים וקצת שנים אחר כך
אני אמא לארבעה ילדים קטנים,
¾ משרה בהייטק. חיים רגועים בסה”כ
בום
כרמית, אחותי הצעירה, נפטרה באופן די פתאומי.
הייתי “בשליטה”, הכל בסדר, הכל בסדר.
נפער בתוכי חלל גדול שלא הצלחתי למלא.
חיפשתי מפלט מהמחשבות והעצב הגדול.
בעלי, הרוח במפרשים שלי, בחוכמתו הרבה
הציע לי להתחיל לכתוב בלוג.
“תבני, תעצבי, תכתבי. תתחילי.. מה יכול להיות?”
אז התחלתי.
בניתי את הבלוג בגרסה הראשונה שלו, עיצבתי וכתבתי.
בלוג אמהות, השראה ויצירה. קראתי לו “הכל טוב”.
“הכל טוב”: מנטרה שעזרה לי להרים את הראש ולהתקדם.
נהניתי כ”כ מהכתיבה והעשיה,
הכרתי נשים מופלאות ועולם שלם, חדש וקסום.
הבאתי את עצמי אליו והוא הביא אליי קהילה גדולה של נשים.
רגע, בואי נעשה את זה מסודר
גדלתי בתל אביב,
בית חם, זוג הורים, אח ושתי אחיות, זכרונות ילדות טובים מאוד.
משפחה גדולה “שבט ירקוני”, הרבה ביחד, הרבה ביטחון.
בתיכון הכרתי את מי שהפך לבעלי,
הדבר הכי טוב שיכולתי לבקש בחיים האלה.
שרות לאומי בתחום החינוך המיוחד,
לימודי אומנות ועיצוב גרפי
עבודה סטודנטיאלית בחברת סטארט אפ ששינתה את חיי.
אמונה בדרך, ערכים וחזון
והופ, אני בת 23 ומנהלת צוות.
בועת ההייטק גדלה ואני צומחת בתוכה.
חתונה,
תואר בניהול ותקשורת, שבסוף לא סיימתי.
ילדים.
ואני צומחת ביחד עם המשפחה שלי.
בגיל 32 כבר ניהלתי חברה סטארט אפ אחרת.
ילדה שלישית,
ואני חוזרת אל הקן שלי,
מקדישה את עצמי לאימהות- תפקיד חיי.
ממשיכה לעבוד בווליום נמוך יותר.
//
ואז טלטלה בחיים, והבלוג.
קהילת נשים מפרגנת שעוקבת אחריי, מגיבה לעשיה שלי ורוצה עוד ועוד ממני.
הכל טוב, כבר אמרתי?!
התחברתי לעולם הכתיבה, הבנתי שאני עושה את זה טוב.
שאני נהנית,
לברוא עולמות ממילים,
לחבר אל הרגש, לגעת ולגרום לאנשים לחשוב על מה שאני כותבת ולהניע אותם לעשיה.
הזדמנות אחת משמעותית ששינתה לי את הדרך
שיחת טלפון מאשה סופר יצירתית שעקבה אחרי, קראה אותי (בכל כך הרבה מובנים)
והציעה שאכתוב בשבילה.
אני?!
התחלנו לעבוד ביחד, כתבתי בשבילה, כתבתי אותה.
הקסם קרה.
הנראות והנוכחות שלה ברשת השתפרה והתוצאות לא איחרו להגיע.
(היום היא עפה לגמרי בעצמה ונעזרת בי מידי פעם. מבחינתי זה אושר גדול)
//
מאז כל כך הרבה השתנה
נפגשתי וליוויתי עשרות נשים לכתוב את עצמן בעצמן, ליצור תוכן שיווקי ואישי
ולבסס את העסק שלהן באמצעות תוכן.
עם כמעט כולן נוצר חיבור חזק ומשמעותי ומכאן נולד השם נוֹגַעַת בַּמִּלִּים
בפגישת האימון השניה שלי עם שירה קינן היא אמרה לי “את לא רק מלמדת אותן לכתוב – את מאמנת אותן – לכי ללמוד אימון”
אז הלכתי ללמוד כדי להוסיף לארגז הכלים שלי גם כלים אימוניים.
למדתי כמעט שנתיים אימון אישי (קואוצ’ינג) ב”יוזמות” בתהליך הכשרה והסמכה.
הוספתי התמחות באימון עסקי
ומאז אני מאמנת ומלווה נשים ועצמאיות למצוא את הדרך והקול שלהן בעולם.
להבין מי הן, מה החוזקות שלהן ואיך הן יכולות להשפיע בעולם וגם לבסס עסק מצליח,
לשווק אותו בהנאה והנעה ולהיות הגרסה הכי טובה של עצמן.
אז נעים מאוד! אני אביבית, אני מאמנת אישית ועסקי ונוֹגַעַת בַּמִּלִּים
משתדלת להקיף את עצמי באנשים ודברים שעושים לי טוב ויפה,
מודה על מה שיש וגם על מה שאין ועוד יהיה,
מתאמנת כל הזמן על עין טובה ועושה הכל כדי להנות מהדרך.
אם קראת אותי עד כאן, תשאירי איזה אות.
זה תמיד משמח אותי 🙂
12 תגובות
איזה יופי הזיכרון הזה מכיתה ג׳. מרגש.
וגם אני אוהבת כל כך חידודים צבעוניים.
לא מפתיע אותי שאנחנו חולקות חיבה לחידודים צבעוניים.
תודה שעצרת לכתוב לי תגובה בפוסט. מי כמוך יודעת כמה זה מוערך.
ויוי שלי! איזו התרגשות.
פוסט שובה לב והבלוג! אין מילים.
כלומר, בעצם יש מילים 🙂
בהצלחה אהובה שלי, איך צחקנו פעם – סעי, סעי, אל תפחדי 🙂 והנה את עפה גבוה ולא מפחדת ♥️
דלד!
איזה כיף שאת כאן ואין ספק שהזמן שלנו ביחד הוא חלק משמעותי ממי שאני היום.
איזה יופי לראות התפתחות וגדילה לאורך השנים. כיך לראות איך צמחת עם בלוג אחד ופיתחת מומחיות שכעת את מעבירה הלאה. המון בהצלחה
תודה רבה ינינה,
אני חושבת שרובנו (מעולם הבלוגינג הותיק יותר) התפתחנו וצמחנו בזכות הבלוגים שלנו
מקסים השיתוף שלך ודרכך מעוררת השראה. נהניתי מאוד לעקוב אחרי הבלוג היצירתי שלך “הכל טוב” ומצאתי בו הרבה תוכן עניין.
“נוגעת במילים” – היא בחירה נפלאה ומרגשת של שם לבלוג. מתפעלת מהיכולת הזו שלך לצמוח, להעיז ולברוא את עצמך בכל פעם מחדש,
רעננה ומדויקת יותר לעצמך.
תודה לך על הנדיבות הזו לחלוק ולהעניק מעצמך ומכשרונתייך הרבים.
אני לומדת המון ונהנית מאוד מכל הידע ובעיקר משיתופייך האישיים הנוגעים בי באופן עמוק.
מאחלת כי תצליחי בכל דרך שתבחרי ושתמשיכי ככה לראות ולהפיץ את הטוב והשפע בכל סביבתך.
באהבה ומכל הלב,
עמליה.
אמן! ותודה על כל המילים הטובות
מרגש אותי בצורה שלא ניתן לתאר שאשה שאני לא מכירה כותבת לי מילים מרגשות כאלה
עם כזו נדיבות ואהבה.
לא מובן מאליו ומוערך מאוד.
תודה רבה
תתחדשי אביבית!
בטוחה שאיהנה מהכתיבה שלך גם פה
נ.ב:רק לא הבנתי מה זה חידודי צבעים.
בהצלחה!מיכל
תודה מיכל, תודה שכתבת לי ותודה על המילים הטובות
חידודי צבעים זה טריק מהמם שלי כשהייתי ילדה
הייתי מחדדת צבעים במחדד ואז מדביקה את השבבים עם דבק על נייר
זה יוצא ממש יפה 🙂 תנסי.
אביבית האהובה!
המילה נוגעת מאפיינת אותך באופן כללי – במגע עם עצמך, במגע עם אחרים, נוגעת עמוק בלב אפילו רק בנוכחות או במבט שלך.. אז אך טבעי ועל אחת כמה וכמה שגם נוגעת במילים! 🙂
מרתק ומרגש להכיר עוד חלקים בך ובסיפור חייך דרך הכתיבה האותנטית והנוגעת.
כיף לראות שאת ממשיכה להתפתח למקומות נוספים שדרכם את מפיצה מאורך הייחודי ומשפיעה על אנשים.
בהצלחה רבה ♥️
תודה ספיר אהובה,
תודה על המילים הטובות כמו תמיד, על תשומת הלב והרגישות הגדולה שמאפיינת אותך כ”כ
נשיקות